אנו בפתחו של השבוע השלישי לקייטנה. היום מתחיל ב"איזי" , הילדה לא מתעוררת לפני 11:00 ,אני מתעמלת , עושה כמה טלפונים ומארגנת את התיק. כשהיא מתעוררת היא מתארגנת די בזריזות שמחה לעוד יום של קייטנה, אולם ,כשאני אומרת "נתניה" חולפת עננה קלה של מורת רוח על פניה. מה כבר יש שם? נראה , נכיר את העיר, אני אומרת. טוב ,אבל בלי ים היום, אין לי חשק. אני מחייכת לעצמי , הילדה לא יודעת מה תהיה האטרקציה המרכזית של היום, אנחנו מחליטות שבכול זאת נשים בתיק בגדי ים ומגבת.
ב 11:45 אנחנו ברכב הממוזג. הנסיעה נינוחה, ואחרי 45 דקות אנחנו בנתניה. הקטנה מכוונת אותי בדייקנות בעזרת האיפון לחנייה ממש בפתח השוק, מאחר ונתניה די צרה המרחק שעלינו לעבור כדי לחצות אותה ממזרח למערב קצר למדי ,כך שניתן יהיה להשאיר את הרכב במקום החניה עד לסוף היום.
אנו פוסעות לתוך השוק. יום ראשון בצהריים ואין הרבה קונים, אולם דוכני הירקות והפירות הדגים והבשר מסודרים ומושכי עיניים ,אנחנו משוטטות בהנאה , בוחנות מוצרי סידקית שונים, קונות קצת ליצ'י מפואר לנישנוש, נהנות מניקיון וחינניות השוק.
היציאה מהשוק מצטלבת עם רחובה הראשי של נתניה, רחוב עמוס חנויות קטנות, אופנה ,כלי בית ,דוכני מיץ וגלידריות וכמובן הולכים ושבים רבים. אנחנו נעצרות ליד חנות מוצרי חשמל המוכרת קומקומים חשמליים שעיצובם מצביע על קבוצות כדורגל ישראליות קומקום של בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, הפועל תל אביב וכו'... הילדה שואלת בצחוק אולי את צריכה מתנה למשהו שמעריץ איזו קבוצה?
אנחנו ממשיכות , מזנון קטן שמציע מיץ שקדים טבעי מעורר בי זכרונות ילדות , הקטנה מגלה עניין, ומוכנה לטעום את המשקה. הוא נוחל הצלחה, קר מרענן ובעל טעם שקדים מודגש. אנחנו מתנהלות לאיטנו ומתבוננות בחנויות המציגות שמלות נוצצות ומקושטות באופן מוגזם , תוך כדי ההליכה מתפתח משחק ,איזו שמלה הכי יפה/סבירה בכל חלון? והופ אנחנו במדרחוב , בתי קפה ,מסעדות , כסאות קש בהירים , ומלצרים מתרוצצים מצד לצד נושאים צלחות עמוסות מזון. אנחנו מחליטות על גלידה ב"טוני אייס" , המקום ממוזג, רחב ידיים מבחר גדול של טעמי גלידה מצויינים ועשירים בתוספות-מומלץ.
שתי דקות אח"כ מסתיים המדרחוב ונפתח לכיכר רחבת ידיים שבמרכזה מזרקה (לא עובדת) אבל המים המקיפים אותה בעלי גוון כחול מושך ביותר , הכיכר מטופחת ומרשימה ומשני צידיה בתי קפה , כסאות קש (כנראה חובה כאן) ונופשים רבים.
באחת ניצב מולנו האולפן השקוף של ערוץ 24 ,אנחנו מתקרבות וצופות במסכים המשדרים לרחוב , סיבוב לצד האחורי של האולפן ואנחנו מול המצלמות , טלפונים זריזים לאבא ולכמה חברים , הם פותחים את מקלטי הטלויזיה ואנחנו מנפנפות להם מעל המרקע , משעשע ביותר.
הים נפרש מאחורינו ולמעשה ממש מתחתינו , חופי העיר כמעט סימטריים , החול לבן ונקי ,שמשיות צבעוניות וכסאות נוח מזמינים פרושים בכל מקום , לי כבר ברור שלא ניתן יהיה לעמוד בפני הכחול הגדול , הילדה עדיין מהססת. אנחנו פוסעות לתוך אחת הטיילות היפות שראיתי מעודי ,שבילי הליכה נעימים בתוך גן פורח וכולו משובץ בתי קפה (כסאות קש ,כבר אמרנו) ומתחתינו הים נפרש בכל הדרו. מולנו עמדת תצפית ומעלית שקופה שמורידה ומעלה את המתרחצים לקו החוף, אנחנו נגשות למעלית המרכזת אליה מתרחצים רבים. שנייה וחצי ואנחנו בחוף ,בלי טיפת מאמץ, מולנו רחבה נחמדה ובה מתקני כושר , אנחנו מתלהבות נחמד לבצע את התרגילים מול הים במשטח המוצל. במבט מסביב אנחנו מאתרות את המלתחות וללא מילים מיותרות מחליפות לבגדי ים ורצות למים השלווים והחמימים.התענוג צרוף , אנחנו שוחות ומשתעשעות במים לפתע הילדה שואלת: "אמא , את בטוחה שאנחנו בארץ?" איש מסביבנו אינו מדבר עברית? שמעתי היום כל הזמן צרפתית ובכלל מרגישים כאן בחו"ל. נכון ,אני אומרת יש כאן הרבה תיירים צרפתיים. שוב מתפתח משחק , אני אומרת משפטים קצרים בצרפתית ומלמדת את הקטנה את התשובות ,בזוית העין אני מבחינה במבטים המשועשעים של המתרחצים שסביבנו.
אנחנו יוצאות מהמים ומחליטות ללכת לימיה שבה הבחנו קודם לכן, כעת אנחנו בוחנות את השלט בעיון, נראה שיש כאן כל אטרקציה ימית אפשרית, גלשנים , קייקים, אופנועי ים, בננה, אבוב הנמשך ע"י אופנע ים ואפילו סקוטר תת מימי , הילדה מחליטה על אבוב ובביטחון רב ניגשת למשרד, אני עוד קצת מהססת אבל נראה שאין ברירה , היה כיף היום אבל לא היתה אטרקציה ,תוך דקה אנחנו מצויידות בסרטים כחולים וניגשות לחוף , המתנה קצרה וויכוחים על התור (שמזכירים לנו שאנחנו בארץ) ואנחנו משוטחות על האבוב יחד עם שתי נערות חסודות ויראות שמיים בחצאיות ארוכות ובשרוולים. המוביל תופס את מקומו על אופנוע הים ופותח בדהרה אל מול הגלים, האבוב נחבט בחוזקה , הגוף מאיים להתפרק לעשרות חלקים פרקי הידיים כואבים מהמאמץ לאחוז באבוב וצרחותינו מרקיעות שחקים, הנהג שומע לבקשתינו ומאט את הנסיעה , בחזרה עם כיוון הגלים השיט אפילו נעים ומרגיע אבל אין שמחה ממני כש"התענוג" מסתיים. אנחנו יורדות ופוסעות לכיוון המלתחות, גופי עדיין רועד והדופק מואץ אבל הילדה רוויית האקסטרים מחייכת באושר.
במלתחות אנחנו מחליפות את בגדי הים , עוד שנייה ואנחנו במעלית השקופה והופ למעלה , ארטיק, ואנחנו פוסעות בנחת חזרה למכונית.
ב 11:45 אנחנו ברכב הממוזג. הנסיעה נינוחה, ואחרי 45 דקות אנחנו בנתניה. הקטנה מכוונת אותי בדייקנות בעזרת האיפון לחנייה ממש בפתח השוק, מאחר ונתניה די צרה המרחק שעלינו לעבור כדי לחצות אותה ממזרח למערב קצר למדי ,כך שניתן יהיה להשאיר את הרכב במקום החניה עד לסוף היום.
אנו פוסעות לתוך השוק. יום ראשון בצהריים ואין הרבה קונים, אולם דוכני הירקות והפירות הדגים והבשר מסודרים ומושכי עיניים ,אנחנו משוטטות בהנאה , בוחנות מוצרי סידקית שונים, קונות קצת ליצ'י מפואר לנישנוש, נהנות מניקיון וחינניות השוק.
היציאה מהשוק מצטלבת עם רחובה הראשי של נתניה, רחוב עמוס חנויות קטנות, אופנה ,כלי בית ,דוכני מיץ וגלידריות וכמובן הולכים ושבים רבים. אנחנו נעצרות ליד חנות מוצרי חשמל המוכרת קומקומים חשמליים שעיצובם מצביע על קבוצות כדורגל ישראליות קומקום של בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, הפועל תל אביב וכו'... הילדה שואלת בצחוק אולי את צריכה מתנה למשהו שמעריץ איזו קבוצה?
אנחנו ממשיכות , מזנון קטן שמציע מיץ שקדים טבעי מעורר בי זכרונות ילדות , הקטנה מגלה עניין, ומוכנה לטעום את המשקה. הוא נוחל הצלחה, קר מרענן ובעל טעם שקדים מודגש. אנחנו מתנהלות לאיטנו ומתבוננות בחנויות המציגות שמלות נוצצות ומקושטות באופן מוגזם , תוך כדי ההליכה מתפתח משחק ,איזו שמלה הכי יפה/סבירה בכל חלון? והופ אנחנו במדרחוב , בתי קפה ,מסעדות , כסאות קש בהירים , ומלצרים מתרוצצים מצד לצד נושאים צלחות עמוסות מזון. אנחנו מחליטות על גלידה ב"טוני אייס" , המקום ממוזג, רחב ידיים מבחר גדול של טעמי גלידה מצויינים ועשירים בתוספות-מומלץ.
שתי דקות אח"כ מסתיים המדרחוב ונפתח לכיכר רחבת ידיים שבמרכזה מזרקה (לא עובדת) אבל המים המקיפים אותה בעלי גוון כחול מושך ביותר , הכיכר מטופחת ומרשימה ומשני צידיה בתי קפה , כסאות קש (כנראה חובה כאן) ונופשים רבים.
באחת ניצב מולנו האולפן השקוף של ערוץ 24 ,אנחנו מתקרבות וצופות במסכים המשדרים לרחוב , סיבוב לצד האחורי של האולפן ואנחנו מול המצלמות , טלפונים זריזים לאבא ולכמה חברים , הם פותחים את מקלטי הטלויזיה ואנחנו מנפנפות להם מעל המרקע , משעשע ביותר.
הים נפרש מאחורינו ולמעשה ממש מתחתינו , חופי העיר כמעט סימטריים , החול לבן ונקי ,שמשיות צבעוניות וכסאות נוח מזמינים פרושים בכל מקום , לי כבר ברור שלא ניתן יהיה לעמוד בפני הכחול הגדול , הילדה עדיין מהססת. אנחנו פוסעות לתוך אחת הטיילות היפות שראיתי מעודי ,שבילי הליכה נעימים בתוך גן פורח וכולו משובץ בתי קפה (כסאות קש ,כבר אמרנו) ומתחתינו הים נפרש בכל הדרו. מולנו עמדת תצפית ומעלית שקופה שמורידה ומעלה את המתרחצים לקו החוף, אנחנו נגשות למעלית המרכזת אליה מתרחצים רבים. שנייה וחצי ואנחנו בחוף ,בלי טיפת מאמץ, מולנו רחבה נחמדה ובה מתקני כושר , אנחנו מתלהבות נחמד לבצע את התרגילים מול הים במשטח המוצל. במבט מסביב אנחנו מאתרות את המלתחות וללא מילים מיותרות מחליפות לבגדי ים ורצות למים השלווים והחמימים.התענוג צרוף , אנחנו שוחות ומשתעשעות במים לפתע הילדה שואלת: "אמא , את בטוחה שאנחנו בארץ?" איש מסביבנו אינו מדבר עברית? שמעתי היום כל הזמן צרפתית ובכלל מרגישים כאן בחו"ל. נכון ,אני אומרת יש כאן הרבה תיירים צרפתיים. שוב מתפתח משחק , אני אומרת משפטים קצרים בצרפתית ומלמדת את הקטנה את התשובות ,בזוית העין אני מבחינה במבטים המשועשעים של המתרחצים שסביבנו.
אנחנו יוצאות מהמים ומחליטות ללכת לימיה שבה הבחנו קודם לכן, כעת אנחנו בוחנות את השלט בעיון, נראה שיש כאן כל אטרקציה ימית אפשרית, גלשנים , קייקים, אופנועי ים, בננה, אבוב הנמשך ע"י אופנע ים ואפילו סקוטר תת מימי , הילדה מחליטה על אבוב ובביטחון רב ניגשת למשרד, אני עוד קצת מהססת אבל נראה שאין ברירה , היה כיף היום אבל לא היתה אטרקציה ,תוך דקה אנחנו מצויידות בסרטים כחולים וניגשות לחוף , המתנה קצרה וויכוחים על התור (שמזכירים לנו שאנחנו בארץ) ואנחנו משוטחות על האבוב יחד עם שתי נערות חסודות ויראות שמיים בחצאיות ארוכות ובשרוולים. המוביל תופס את מקומו על אופנוע הים ופותח בדהרה אל מול הגלים, האבוב נחבט בחוזקה , הגוף מאיים להתפרק לעשרות חלקים פרקי הידיים כואבים מהמאמץ לאחוז באבוב וצרחותינו מרקיעות שחקים, הנהג שומע לבקשתינו ומאט את הנסיעה , בחזרה עם כיוון הגלים השיט אפילו נעים ומרגיע אבל אין שמחה ממני כש"התענוג" מסתיים. אנחנו יורדות ופוסעות לכיוון המלתחות, גופי עדיין רועד והדופק מואץ אבל הילדה רוויית האקסטרים מחייכת באושר.
במלתחות אנחנו מחליפות את בגדי הים , עוד שנייה ואנחנו במעלית השקופה והופ למעלה , ארטיק, ואנחנו פוסעות בנחת חזרה למכונית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה